על אלרגיה ורגישות
תהילים ס״ד, ג׳:
״תַּ֭סְתִּירֵנִי מִסּ֣וֹד מְרֵעִ֑ים מֵ֝רִגְשַׁ֗ת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃״
הבקשה של דוד מספר תהילים היא עקב תחושת חוסר הגנה [תסרתירני] שנוצרת כתוצאה מרגשות לא מווסתים [רגשת], קנאה [סוד], כעס, גאווה, תאווה שגורמת לפעולה תגובתית חזקה.
רגשת, אלרגיה - תגובה של מערכת החיסון לאלרגן, פתוגן, חומר אנרגטי שנקלט בפעם הראשונה בגוף תוך כדי משבר רגשי שגורם לנו להרגיש חסרי אונים וחסרי הגנה. מערכת החיסון תזכור את חוסר הסבילות לחומר בגוף אך גם בנפש. הכפילות הזו תייצר תגובה אלרגית בפעם הבאה שהאדם ייחשף לחומר הזה ותפיק תגובה חיסונית לא מידתית. זה משמעות המילה ״רִגְשַׁ֗ת״. תגובה לא מידתית על רקע חוויה בעבר שעדיין מפעילה אותך [סוד] בהווה במפגש עם חומר/אדם/דבר כלשהו המעורר טריגר לאותה חוויה.
כל רגישות יכולה להתפתח למצב של אלרגיה במידה ולא משחררים את המתח שהרגישות יושבת עליו [סוד]. רגישות לדבר או אדם מסוים מתבטאת לפעמים גם בלי לקרוא לזה אלרגיה. זה יכול להיות כאב במקום מסוים, או טשטוש בעיניים.
כאן אנחנו נתייחס ממש לאלרגיות שיכולות להיווצר.
למשל רגישות יתר ללקטוז.
לקטוז הוא סוכר המצוי בחלב ומוצריו. הרגישות יכולה להיווצר על רקע רגישות מול אמא, שנותנת את החלב. רגישות יתר היא חוסר היכולת לסבול (אותה) לשאת את הפעולה, ג׳סטה, אופי, התנהלות של האימא וכו׳. הגוף מגיב לחוסר הנפשי.
מה עושים?
קודם כל מפסיקים לצרוך מוצרי חלב. לצד זה אפשר גם לבדוק למה נוצרה הרגישות ומה עומד מאחוריה. כלומר לעשות עיבוד רגשי.
מבחינה ביולוגית, התזונה המושלמת בשבילנו בתחילה היא חלב האם. חלב אם בעל תכונות מיוחדות ועוזר להגנה וחיזוק מערכת החיסון, התפתחות תקנית של שכל ומערכת העיכול של העולל שזה הרגע נולד.
פיזיולוגית הימצאות חלב בגוף הנולד משפעלת את אנזים הרנין בקיבה של התינוק שגורם להקרשתו. הרנין מופרש מבלוטות הקיבה ופועל על חלבון החלב קזאינוגן, והופך אותו לקזאין (חלבון לא מסיס) בנוכחות יוני סידן. תהליך זה מאפשר לחלב להישאר בקיבה זמן רב יותר ולהיחשף לאנזימים נוספים המפרקים חלבונים. כגון הפפסין. האנזים לקטז מפרק את הלקטוזה לשתי מולקולות הסוכר שמהן הוא מורכב: גלוקוז וגלקטוז. הפירוק הזה הוא שמאפשר את ספיגת הסוכר מהמעיים אל מחזור הדם והפקת אנרגיה במיטוכונדריה של התא.
לאחר שהתינוק הולך ומתבגר הרנין הולך ופוחת בקיבה. באופן טבעי נוצרת עליית דרגת חומציות בקיבה. אם אנחנו ממשיכים לצרוך מוצרי חלב נוצרת תגובה של אלרגיה לחלב.
אבל רק חלקנו רגישים או אלרגיים ללקטוז כי אנחנו בנויים קצת אחרת ולכל אחד מאיתנו יכולות אחרות, גם יכולות עיכול שונות. אנחנו אוכלים שונה וככה זה טוב. זה מגוון הטבע המופלא שאנחנו.
לכן מי שמפתח רגישות ללקטוז למעשה ברקע יש חולשה של הגוף, חולשה טבעית שקיימת לכולנו. אך לצידה ומשפיעה ביתר שאת היא חולשה רגשית מול אמא. כשהרגשנו צורך באימא חומלת ולא קיבלנו את מה שציפינו לקבל, שזה אימא שמסוגלת להכיל את הרגשות שלנו ולתת יציבות רגשית. זה לא הופך את אימא לרעה. זה האופן שבו תפסנו את המציאות ואת הפעולות של האימא. יכול להיות שבחינה אובייקטיבית אכן תציין את חסרונות האם בסיטואציות מסוימות, אך ברוב רובם של המקרים הן לא ממניעים רעים אלא מתוך הרגלים רגשיים שהאימא למדה כתוצאה מהתנהגות אימה באותם סיטואציות בהן היא היתה ילדה וגם כתוצאה מהנחיות החברה שלפעמים גורמות לשינוי התנהגות מסוים שעלול להיות לא מסנכרן עם צרכי הילד.
זה לא יעזור להאשים ולהוכיח את האימא או האבא לצורך העניין. ההורים עושים מה שהם יכולים בהתאם למה שהם למדו. להאשים אותם שנולדו להוריהם ובזמנים מסוימים בהם נהוג להתנהג לילד בצורה מסוימת, זו תהיה טיפשות שנובעת מתוך חוסר רגישות וחמלה. אותה צורת התנהגות שאותה אנחנו מבקרים.
אופן התפיסה הילדי שלנו את הסיטואציה ואיך ״נצרב״ בנו הזיכרון הרגשי הוא שמעצב את המשך התפתחותנו במידה רבה. כי כשהרגשנו שאנחנו לא מקבלים את היחס שאנחנו מצפים לו, שיבינו לליבנו ויקשיבו לנו, נוצר לנו חוסר. החוסר מוביל למתח שהולך ומצטבר עם הזמן. המתח מייצר שיבוש בתפקוד בגוף ובנפש. נוצר כשל גופני אך גם כשל לוגי ונפשי שמוביל לתפיסת מציאות משובשת, אמונות מגבילות ואף הפרעות נפשיות.
הגוף נחלש ביכולת שלו לעמוד בחוסר הרגישות שהרגשנו מול הדבר/אדם עצמו.
כך שרגישות ואלרגיה ללקטוז נוצרת כתוצאה מרגישות לאמא.
באותו האופן רגישות ואלרגיה לחיטה, צליאק, נוצרת כתוצאה מרגישות לאבא, מכיוון שזרע החיטה מסמל את הזרע של הזכר. אך לפעמים יש מבנה משפחתי בו האישה היא זכרית ודומיננטית והאבא נקבי ופחות דומיננטי ולכן הצליאק הוא תגובה לאימא וזכריותה.
באלרגיה לאבק, האלרגן או קרדית האבק, שמעוררת עודף נוזלים וליחה כדי להוציא את החומר. ברקע יש את חולשת הגוף הרגילה כי כולנו לא אוהבים אבק והגוף מתאמץ להגן ולנקות רעלים. זהו מאמץ של הריאות בעיקר. אך לצד זה יש אירוע שיצר התנגדות ותגובה רגשית מצידנו בעת חשיפתנו להשפעת האבק. ככל שיש יותר אירועים או אירוע שהיה משמעותי מאוד ובו חווינו חוסר אונים, חוסר הגנה, תחושת נטישה, פחד מוות, אז אנחנו כמכלול - גוף, נפש ורוח מגיבים לכך. הריאות הן אמצעי לאוויר ונשימה שבלעדיו אי אפשר לחיות, ולכן בעיה בריאות קשורה בחרדת נטישה ופחד מוות כתוצאה מחוסר תגובה רגשית מתאימה, הכרה, קבלה, חמלה ותמיכה מצד הורינו למצוקה שחווינו.
תפקיד התגובה האלרגית הוא לעורר את האדם להתרחק מהסיטואציה/חומר ואז להתבונן בחוויה. הרי זהו מנגנון הגנתי וכל עוד אנחנו בתגובה הישרדותית, עלינו להתרחק על מנת לא למות. אך מבלי להבין למה אנחנו מגיבים ככה לעומת אנשים אחרים, האלרגיה נשארת במערכת התגובה שלנו. וכך מערכת החיסון והמהלך המחשבתי-רגשי שלנו שבוי ברגע שהחומר או האדם נמצא לפנינו.
הרחבה על צליאק - קשור לגלוטן שהוא חלבון הנמצא במשפחת הדגנים חוץ מאשר בשיבולת השועל. בגרעין החיטה למשל הגלוטן הוא 80%-90% מכלל החלבונים. הגלוטן מייצר חיבורים, מעין רשת חיבור עם חלקיקי העמילן שבקמח, שמונעת מהגזים לברוח ומאפשרת תפיחה.
נוכחות הגלוטן גורמת לתגובה של התכווצות בתריסריון-המעי הדק וגורמת לנשירה של השכבה הפנימית של המעי, מבנים דמויי אצבעות הנקראים סיסים (villi). תפקידם העיקרי של הסיסים הוא להגדיל את שטח הפנים של המעי ובכך לשפר את ספיגת החומרים המזינים מהמזון המעוכל. כלומר נוצרת פחות ופחות ספיגה של חומרים חיוניים.
רגישות לגלוטן אינה מייצרת תגובה של נשירת רירית המעי אך יש קושי בעיכול הגלוטן ובהעברת החומק ״הדביק״ לכיוון היציאה, מה שגורם לכאבי בטן. התגובה החריפה בצליאק והתגובה הפחות חריפה ברגישות לגלוטן מעידה על חוסר סבילות לחלבון העיקרי של הגרעין, כלומר זרע שמפרה את האדמה שבתגובה מגדלת צמח או עובר. גברים הם בעלי זרע בטבע שלנו, כך שמבחינה רגשית האלרגיה קשורה לזיכרון שנצרב בנו מול אנרגיה זכרית, בדר״כ אבא, שהשאיר אותנו בהרגשה של חוסר הגנה וביטחון. יכול להיות גם מול אמא שהיא נחשבת מובילת האנרגיה הזכרית בבית. ושוב, אם זה קרה לאורך זמן או משבר אחד משמעותי ועוצמתי, נוצרת חולשה בקבלת החלטות, הססנות, חוסר אמון לגבי התחושה של מה נכון ומה לא, ובהמשך מביא לצליאק. מכיוון שהמעי הדק הוא זה שמחליט מה מהמזון עובר לזרימת הדם ואז לכבד ולכל הגוף ומה לא עובר אלא ממשיך למעי הגס והחוצה בצואה, הוא קשור ברמה הרגשית בקבלת החלטות ובניית אמון בעצמי ובחברה. ברקע התחושה, שקשורה גם למחלת קרוהן במידה רבה, היא שלא מעריכים אותנו כמו שאנחנו ושאנחנו לא יכולים לסמוך על עצמנו או על אחרים.
אך יש אפשרות לשפר ואף לתקן את המצב דרך מפגש עם שורשי החוסר, המתח והחולשה שפגשנו כשהיינו ילדים ואירועים שמלווים אותנו מאז ועד היום הקשורים לנושאים העומדים מאחורי כל רגישות ואלרגיה.
התוצאה של פגישה עמוקה עם הלא מודע והדלקת אור מאפשרת חיים מלאים יותר, מאירים ושמחים, כניסה לדרך חיים שלווה יותר.
