על שכמה ותמיכה
״כְּ֭תֵפִי מִשִּׁכְמָ֣ה תִפּ֑וֹל וְ֝אֶזְרֹעִ֗י מִקָּנָ֥ה תִשָּׁבֵֽר׃״ איוב לא', כב׳
הקללה שאיוב מטיל על עצמו שמא פגע במישהו היא סימן להכרה בחשיבות התמיכה באדם. במקום לשפוט את האדם בחולשתו בהתנהגותו שנראית לנו רעה ופוגעת, עלינו ללמוד חמלה ושחרור השפיטה. בדרך זו נוכל לעורר זרימה של תמיכה, לתת שכם וכתף, כי לשם כך האיברים האלה קיימים.
היא נכנסת מעט עצובה אני קולט ברגע המפגש.
בעמידתה, הכתפיים מעט סוגרות על החזה, נופלות מהשכמות. לאחר שאנחנו מדברים מעט אני שואל למה באה?
היא: כואב לי כאן.
מצביעה על מאחורי הכתף.
אני: בשכמה או בכתף?
אני שם את היד ומרגיש את האזור-
היא: פה.
אני: בשכמה?
היא מהנהנת ואני נוגע בנקודה כואבת.
אני: ואיך השכמה השנייה?
היא: גם, אבל פחות.
אני: אז יותר ימין משמאל.
היא מאשרת.
אני: תעצמי עיניים.
אני אומר לה, שכמות - תפקידן להגן, לייצב את הכתפיים והחזה, לתת תמיכה מלמלטה לעורף שבתמורה נותן לראש לנוח על ראש עמוד השדרה בבטחה. אך כשמורגש שאין כוחות שנותנים יציבות, ביטחון בעצמנו ובמקום בו אנחנו נמצאים, האזור כולו נחלש. כשאת חושבת על עצמך שאת לא מספיק.. כשאת חושבת שלא נותנים לך מספיק תמיכה. את נחלשת. אז השכמות כבר לא תומכות בכתפיים, אחת פתאום עולה על השנייה ושתיהן נכנסות מכונפות אל החזה, מנסות להכניס את הצוואר לתוך הגוף. כל מנח העמידה וההליכה שלנו הופך מקופל. את רואה? תסתכלי עליי.
אני מדגים לה איך היא נראית וממשיך:
עד שנרצה להרים ראש, את רואה? לעמוד ישר יותר. מתוך עולמנו הפנימי המחוזק נוכל להרגיש לפתע את זרם התמיכה שכל הזמן ניתן לנו ונעמוד פתוחים ובעלי בטחון.
איך נעשה זאת?
במפגש בקליניקה. בעיניים עצומות אני מרגיש ומקשיב, מקבל את שדה האנרגיה שלה, למה השכמה נפלה. מה תנועת האנרגיה הזורמת בתוכה. היכן התכווצה, נחסמה, היכן קשה לה. מרגיש כמו עצב שיושב על החזה דווקא. השכמות, לשם הידיים מובילות, לתת תמיכה, בטחון.
אני מעסה מעט, מבקש ממנה לנשום, לשחרר. זה כואב.
אנחנו מרגישים את הכאב בשכמות לאחר שהרבה זמן נוצר שם עומס ומתח עצבי כתוצאה מתחושת חוסר תמיכה מהקרובים אלינו.
״להטות שכם״ - לסייע | ״שכם אחד״ / ״שכם אל שכם״ - ביחד. משכמו ומעלה - לעורר השראה. השכמות תפקידן לייצר ולתת תנועה גמישה באזור הכתפיים חיבור חזה צוואר ראש. הן מייצבות אותנו מגב אזור החזה. השכמות נותנות תחושה של תמיכה אך מסמלות את הכתפיים המרהיבות שאנחנו יכולים לסוכך ולהגן בביטחוננו על אחרים. החזה, הריאות והלב קשורים ליחסים במשפחה בה אנחנו גדלים.
אם הרגשנו לא מספיק, כי לא היו מרוצים מאיתנו אלא בעיקר ביקרו ורצו שנשתפר כל הזמן, אז אנחנו לומדים איך להתגונן על הערך שלנו מפני האחרים, לצד זה שאנחנו לא מרגישים נתמכים ומוערכים על מי שאנחנו. הכתפיים מושכות להגן על החזה באופן טבעי והשכמות נמתחות ונחלשות. כשזה קורה לאורך זמן מופיע כאב בשכמות ובעורף.
אני: הכאב קשור אצלך לאבא או גבר. (מהנהנת, השכמה הימנית קשורה לגבר / אבא כי מחוברת להמיספרה שמאל במוח שלנו שאחראית על התחום האנלטי, חישובי יותר וגם על כל צד ימין בגוף)
אני: איפה שהרגשת שהוא לא תומך בך או אפילו עוצר אותך מלהביע משהו. את פוגשת את זה היום מול בן זוג או גבר, בבית או בעבודה. תחושת ״להיות בכוננות״ כי יש שם כל הזמן ברקע את הפחד שלא יעזור לי, שלא יתמוך בי. ורק אני צריכה לעזור לו כל הזמן. זה מתסכל וכואב בעצבים ומחליש את השרירים באזור.
בזמן הזה אני מגיע לנקודה בה מתרכזת כל תנועת האנרגיה, הכאב ואני מנחה אותה לנשום, להניע את הכאב בעזרת נשימות יותר מלאות ומהירות. אני מנחה אותה לשחרר את הכאב, לשחרר את הרגע שהתכווץ ומגולם בנקודה הזאת.
אחרי דקה של שחרור כאב ועצב, היא נושפת בהקלה ומוסיפה:
זה הרבה דברים. כל הזיכרונות צפו. אבא שלי גם לא במצב טוב, הוא חולה.
אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו גב, תמיכה. אז גם במצב בו הורה או אדם שמסמל הגנה מהילדות נמצא במצב לא בריא, זה משפיע על זרימת האנרגיה במקום הזה, אך לא רק שם. האיתות של הכאב העצבי ו/או הגופני, מסמן לנו לתת את הדעת מה זה אומר מעבר לתחושה הפיזית.
יש כמה תרגילים שכדאי לעשות כדי לעזור עם הכאב:
תהליך ההנעה הפיזית יכול להביא לתובנה ושחרור רגשי. כמו שפתאום בוכים מבלי לדעת למה לפתע מזיז משהו בתובנה ובגוף שלנו.
לכן לגבי השכמה אני מזכיר לעצמי לפתוח את החזה. כתפיים לאחור ולהרפות, להכניס זקיפות והרפיה ביציבה. לעשות מתיחה לכל אזור בית החזה, לפתוח ולעשות תרגול פתיחה והזרמת אנרגיה במרידיאן מעי הגס והריאות. לחבק את עצמי. לחזק את השכמות עם תרגילי שכיבות סמיכה או קשירת רצועה לעמוד ומשיכה בעזרת הידיים את כל גופי. ועוד תרגילים שאפשר לעשות ולתרגל.
לסיכום
”וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל“ בראשית מ״ט, טו׳
ככל שנרגיש שאין לנו תמיכה, זה יזכיר לנו כמה חשוב לתת תמיכה לאדם בעת צרה. כי אנחנו יודעים איך זה מרגיש כשלא תומכים. כל פעם שהכאב חוזר, חוזר ניגון פנימי ״למה לא עוזר/ת/ים לי״ ולא תומכים ולא רואים אותי. מה שחווינו בדרך, בין אם בפעולה של חוסר תמיכה כלפינו או להיפך, נותן השראה איך לתת תמיכה ואור. וזאת הבחירה שלנו לתמוך או להרגיש חסרי יכולת כרגע, שזה גם בסדר, אולי יש לנו דרך משלנו לתמוך, לא כמו של האחרים.
שנזכור שיש לנו יכולות לתת ולתמוך רק כי קיבלנו אותם, למדנו, לא תמיד הרגשנו כך, אבל עצם זה שיש לנו כוחות שניתנים לנו זה פלא, זאת זכות.