דרך רֵאשִׁית
Starting Path
שינוי תפיסות מביא לשחרור חסימות
כי הדרך להגשמה עצמית
היא הליכה פנימה אל הרֵאשִׁית
דרך ראשית וקצת על הדרך שלי
יש הרבה פעמים בחיי שאני זוכר שלא רציתי יותר.
לא רציתי להמשיך.
איבדתי חשק לחיות אבל המשכתי.
חייתי, אבל בלי חשק.
הלכתי ללימודים אבל לא מצאתי עניין.
גם לא הרגשתי ראוי כל כך אז כל הזמן הייתי צריך להוכיח שאני טוב.
הייתי בצבא אבל זה היה כדי להראות שאני נותן. שאני רוצה לתת.
לא ראיתי בזה ערך אמיתי. בתוך תוכי רציתי שיראו את ההקרבה שלי.
למעשה כל מקום בו הלכתי הרגשתי שאני בא למלא את חובתי.
וככה איבדתי את הרצון שלי האמיתי.
מה אני רוצה?
או מי אני כשאני רוצה משהו?
לא ידעתי מה לענות על השאלות האלה.
אבל כל זה היה תחת מסיכה, בתוך שריון שמנע ממני להודות שאני ככה.
שקשה לי. שאני לא יודע. שאני חלש.
שאני מפחד לבקש עזרה.
שאני מסתיר את הפחד שיכירו את החולשות שלי.
אפילו בלימודי המתקדמים והיצירתיים, שפרצתי גבולות ורציתי למרוד בהכול
(גם עכשיו אני לא מאמין בגבולות ומגירות שאנחנו נוטים כל כך לשים ולהכניס אנשים אחרים אליהם)
הרגשתי שחובה עליי להצליח לפרוץ דרך, להוכיח משהו, להיות הכי טוב וללא עוררין.
לקח לי זמן למצוא את עצמי.
אני עדיין מחפש אבל עכשיו יש לי תחושה שאני על דרך ראשית בשבילי
יש לי גם יותר השלמה וקבלה לגבי כל הזמן הזה שלקח לי כדי להרגיש ככה.
לא בזבזתי זמן ולא פספסתי דבר.
זאת תחושה של למצוא את עצמי מחדש ולהמציא דרכים להמשיך קדימה.
דרך רֵאשִׁית היא גישה שפיתחתי מכל מלמדי אשר השכלתי.
זה לא משהו חדש, זאת דרך שההיסטוריה שלנו מלמדת ויש אפשרות לעשות את זה פשוט יותר, אני חושב.
בקצרה, יש שלוש תזכורות שאני עושה לעצמי כדי ללכת בדרך:
א׳ - אמונה כמו של אברהם אבינו ״לך לך״
הליכה פנימה למציאת דרך עצמאית בחייך.
איך למצוא מחדש את החופש להיות ולבחור ממקום נקי יותר. אמיתי.
ללכת פנימה זה הגילוי המרעיש כל כך שגיליתי רק לאחרונה,
שאיך שאני חווה את המציאות משפיע על האופן בו המציאות מתגלה לפני.
למשל, אם אני שופט את המציאות וכועס ורואה את כל חוסר הצדק ונלחם ומאמין שאני יודע יותר טוב ובדרך מתגאה על מי שנראה לי פוגע ומנצל אחרים, אם אני שם, אז אני סובל.
אבל אם אני רואה שמי שעושה לא טוב הוא קודם כל פועל מתוך סבל ודבר שני, עצם זה שאני מבחין בזה ואם יש לי רגש כלפי זה, אז זאת הזדמנות לעשות שלום עם הרגש כדי שאוכל לפעול למען מה שאני מאמין בלי מאמץ רגשי. אם אני כועס, פוחד, מתוסכל, וכו׳ אז הרגש תופס מקום ומכלה משאבי אנרגיה.
ככה שאם אני עובד על הרגש, בקטע טוב, מבין מאיפה הוא בא והולך פנימה אל שורשו וראשיתו, היכן ומתי הוא התחיל, אני יכול לעשות ניקוי פנימי.
ככה אני יכול לפעול יותר נקי ובמתח חיובי מול המציאות במקום מתח שלילי ודחיסות פנימית שגורמת לי להיות פחות יעיל וטוב במציאות שאני חווה.
ב׳ - נשימה מאפשרת חיבור
תחושת החיבור היא בין החלקים שמרכיבים את השלם שאנחנו.
נשימה מכניסה רוח לגוף, לבשר, לדם שנע בכל הגוף ומחייה אותנו.
כשאנחנו לא נושמים טוב קשה לנו לצאת ממצב רגשי ואנחנו יותר ויותר נתקעים.
התקיעות היא בעצם הצטברות של תחושת חוסר האונים,
שמביאה אותנו למצבי קיצון כמו: חרדה, פאניקה, אובססיה, טירוף.
בעזרת נשימה מודעת אפשר להיכנס למצב אנרגטי של חיבור ואז יש פעולת תיקון וריפוי של הגוף-נפש.
אבל אם אנחנו לא מודעים לכך אז אנחנו יכולים להתיש את עצמנו ולהגיע למצבי קיצון
אפילו מבלי שיש משהו במציאות שבאמת מאיים עלינו.
שאת זה יש להרבה אנשים בתקופה הזו של עודף גירויים וחוסר מודעות.
בעצם אנחנו רוצים להגיע למצב בה מערכת העצבים עוברת ממצב של פעולה למצב של הרפיה ותיקון.
למערכת שאני מדבר עליה קוראים מערכת העצבים האוטונומית. המערכת עובדת על אוטומט,
עוברת מהסימפתטית לפרה-סימפתטית ולהיפך כל הזמן.
האוטומט אבל הוא בהתאם לרמת המודעות שלנו למצב בו אנחנו נמצאים.
נשימה מודעת אפשר לבצע גם לנוכח סכנה וגם במצב של הרפיה.
אנחנו לא חייבים להיות בלחץ כשיש לחץ.
אנחנו פועלים יותר טוב כשאנחנו במודעות ובריכוז מאשר כשאין אוויר ואין ריכוז.
למשל אם המוח מזהה דרך חמשת החושים מצבים בהם צריך לפעול אל מול מה שקורה במציאות
ויש סכנה ממשית, אז הוא מפעיל חזק מאוד את מערכת הפעולה.
אבל אם לא עשינו הרפיה והשלמה עם מה שחוינו, אז המוח עלול להיתקע
ולהתחיל לראות כל הזמן מסביב מצבי פוטנציאל שעלולים להביא לסכנה
ואז הוא מפעיל אוטומטית את מערכת ההפעלה. אפילו אם אין באמת סכנה.
במצב הזה אנחנו במתח שלילי יותר מדי ומנגנון המעבר בין פעולה להרפיה מתקלקל.
אנחנו יותר על הקצה, מוטרדים ואין לנו מספיק שהייה במצב של רוגע.
הוכח בניסויים שתרגול נשימה מודעת מאפשר הרפיה ושחרור הורמונים הגורמים לנו להיות
ולהרגיש צעירים יותר; הנשימה מאפשרת תחושת הרמוניה ורזוננס - תהודה, הלימה פנימית
עם המצב שבו אנחנו נמצאים. אם זהו מצב מתוח אנחנו נצליח להתמודד טוב יותר.
אם זהו מצב שדורש פעולה יצירתית, נחווה מתח חיובי ויהיה לנו רעיונות יצירתיים,
יהיה לנו מעין דחף פנימי שמייעל וממקסם את יכולותינו במצב הנתון.
לכן התזכורת השנייה שלי היא לנשום במודע.
ג׳ - פעולות יומיומיות למען התעוררות של ויטאליות, חיות.
לפי ניסויים מדעיים הוכח שאדם שמח, כלומר אדם שמוצא שמחה במה שיש תוך סיבות
טובות לתת משמעות למה שקורה בחיים שלו, מחזק את מערכת החיסון שלו.
לכן אם רק נגלה מה מעציב אותנו או מה חוסם אותנו לשמוח, נוכל לעורר
תהליך של ריפוי פנימי.
חיזוק הוא לא רק הנפש כפי שהזכרתי עכשיו אלא הוא גם של הגוף.
חיזוק בשילוב התורות, הסינית, ההודית, המערבית, הרמב״ם,
תורות המתחשבות בהתאמה ספציפית לאופיו של האדם, להרגליו, חולשותיו וחוזקותיו,
ליסודות מהם עשוי ומאפייניו הגופניים,
חיזוק כזה מאפשר התאמה תזונתית, פעילות גופנית ועוד פעולות שיאפשרו
לאדם להרגיש יותר חיוני, ערני ומסוגל לעשות מה שהוא רוצה בחיים.
התזכורת הזו היא מסע בפני עצמו.
לקח לי הרבה זמן למצוא מה הגוף שלי אוהב.
איזה פעילות גופנית. אצלי זה יוגה..
איזה מזונות, יותר טבעוני ופחות קרניבורי.
ואני מחפש את האיזון לצד זה שאני פחות ופחות שופט את עצמי על מה שאכלתי או לא אכלתי.
אני לומד את עצמי והגוף מלמד אותי כדי לייצר את התנאים המיטיבים להרגשת חיוניות,
אנרגיה, במהלך היומיום שלי.
לסיכום, "דרך ראשית" היא גישה מעשית לאיזון גוף-נפש המבוססת על שלושה עקרונות:
ניקוי רגשי פנימי במקום שיפוטיות וכעס, תרגול נשימה מודעת להרגעת מערכת העצבים, ואימוץ הרגלי תזונה ותנועה מותאמים אישית לחיזוק החיוניות.
✨ למי זה מתאים?
-
למי שמרגיש מוצף מעודף הגירויים של התקופה ומחפש שקט פנימי.
-
למי שרוצה להפסיק לפעול מתוך אוטומט של כעס או מתח שלילי.
-
למי שרוצה לדייק את אורח החיים שלו (תזונה ותנועה) כדי להחזיר לעצמו את האנרגיה והחיוניות.
