מקור תבנית התגובה שלנו

הישרדות של הילדות הופכת לאוטומט בבגרות

 

במהלך הילדות וההתבגרות שלנו, אנחנו מופעלים בעיקר על ידי דחף הישרדותי נפשי.

כילדים, כשחווינו סיטואציות מורכבות או חוסר ביטחון מול ההורים.

למשל, תחושה שהם לא מבינים אותנו או לא מספקים לנו ביטחון רגשי, כך פיתחנו תבניות הישרדות. התגובות הללו באו לידי ביטוי במאבק (Fight), בריחה (Flight), קפאון (Freeze) או ריצוי (Fawn).

​

הבחירה בין סוגי התגובות הללו לא הייתה מודעת.

הגבנו בהתאם לאופן שבו הורינו הגיבו למציאות – ספגנו את התגובה הרגשית, ההתנהגותית והפיזית שלהם, וזיהינו את חוסר האונים שלהם. אפילו כשההורה אמר שהכל בסדר, הרגשנו את הלחץ הסמוי שלו.

תבניות התגובה האוטומטיות הללו נשמרות פיזית בזיכרון של המוח שלנו ובאונה הפרונטלית, המתפתחת עד סביבות גיל 19.

האונה הזו משמרת את אופן הישרדותנו בילדות אל תוך חיינו הבוגרים.

זו הסיבה שבבגרותנו, בכל פעם שאנחנו נתקלים בקושי, בבחירה או בהחלטה,

מופעל אצלנו אותו "חיווט אוטומטי" של מערכת העצבים, שעסוק בחיפוש אישורים,

פחד לאכזב, דחף להוכיח ש"אני מספיק טוב" או נטייה לתחרותיות וקנאה.

​

הדרך הפרקטית לשינוי הירושה הרגשית

המציאות פשוט מתרחשת – היא אינה בעדנו ואינה נגדנו, ואין לנו יכולת לשלוט בה. האפשרות היחידה שלנו היא לפתח מודעות לתגובה שלנו.

המעבר מהתנגדות אוטומטית לקבלה מפתחת אינו "סוויץ'" רגעי,

אלא גישה לחיים שיש לתרגל ברובד הגופני והרגשי ונעשית בשלבים אלה:

​

1. זיהוי המצב הגופני בזמן אמת: המפתח לשינוי הוא לזהות את הרגע שבו הגוף נכנס לכיווץ – כשהנשימה הופכת שטחית ומהירה ואופן החשיבה נהיה לוחמני.

2. שחרור פיזי מודע: ברגע הזיהוי, אנו פועלים לשחרר את המתח השרירי השרירותי שמצטבר בשכמות, בכתפיים ובצוואר (האזורים שבהם אנו אוגרים מתח של חוסר אונים). נתרגל הורדה מודעת של השרירים ולקיחת 5 עד 10 נשימות מלאות, כלומר שאיפת אוויר, החזקה של 4 שניות והוצאת האוויר איטית יותר דרך הפה. המטרה היא להרגיע את מערכת העצבים והפעילות ההורמונלית של הסטרס (מתח).

3. חמלה עצמית ושחרור השפיטה: במקום ליפול לרגשות אשם, נקיפות מצפון או הטלת אחריות על האחרים, נלמד לא להאמין למחשבות המקטינות. נקח בעלות על הסיפור שלנו ונזהה שבעצם התגובה הפיזית יש בה תחושה פנימית ילדית שנלקח לנו משהו ואנחנו מגיבים בצורה בלתי נשלטת ממש כמו כשהיינו ילדים. לכן תרגול של חמלה פנימית מתחילה מתוך הבנה שהמציאות בסך הכל מעוררת אותנו לעשות שינוי בדרך שבה אנו תופסים אותה.

4. עבודת עומק על דפוסי החסר ושורשיהם: אנחנו מגיבים ממקום פגוע מהעבר ואפילו לא שמים לב לכך. לכן השלבים הקודמים 1-3 מגיעים כדי לתרגל זיהוי והרגעת מערכת ההפעלה. עכשיו אפשר להתחבר לשורש הדפוס ההגנתי שנקלענו אליו. בשורש יש אותנו הילדי, עד גיל 10, שרוצה שיראו אותו ורק יקשיבו. עכשיו זה התפקיד שלנו, לתת לו/לה הקשבה, שזו דרך לגילוי אהבה, כלפי הפנימי הילדי. לתת לזה זמן. בהתחלה זה לוקח כמה דקות. אחרי תרגול תוכלו לעשות את זה מהר מאוד ותוך כדי אירועי החיים.

5. המשך זיהוי דפוסים פרקטיים ביומיום (כמו אדם הסובל מחוסר ביטחון כלכלי ומרגיש שהדשא של השכן ירוק יותר). נבין שהדפוס יושב על חסר מוקדם – רצון לקבל פירגון ואמונה בילדות, שלא התקבלו בזמנו. כשנכנסים בכוונה לפגוש את עצמנו הילדי, אנחנו יכולים לעלות מהתת מודע את השורשים הרגשיים שמפעילים אותנו. דרך עשיית השלבים הקודמים אנו ממלאים את המקומות שהתכווצו באהבה ומאפשרים לתחושת התעלות, הגשמה וזרימת שפע למלא את חיינו.

 

על ידי תרגול הגישה הזו, אנו נוכל להתנהל ולנוע בחיינו בבחירה חופשית כמו שנועדנו להיות. נוכל לנוע מפעולה מתוך צרכים בסיסיים שמנהלים אותנו (פירמידת הצרכים של מאסלו, עיקרון העונג של פרויד והשאיפה לעליונות של אדלר) – אל עבר המדרגה הגבוהה ביותר: חיפוש ומציאת משמעות אמיתית בכל רגע בחיים, כפי שביטא ויקטור פרנקל.

​

אני מזמין/ה אתכם לתהליך ומפגש טיפולי בקליניקה.
יחד, במרחב בטוח ומאפשר, נבצע את פעולת התיקון הרגשית הזו -

נשתחרר מהתחרות עם העולם, נפרק את הדפוסים הישנים,

ונלמד לתרגל יום-יום את הגישה שמובילה משחרור השפיטה להתעלות והגשמה.

מחכה לכם, איתמר.