עולמות לפי תורת הקבלה

במילה ״עולם״ בקבלה מתכוונים למשהו שהוא נעלם או עלום ונסתר

ומסתיר בחובו אור שמחכה להתגלות.

​

יש ארבע דרגות של היעלם וכל דרגה היא עולם בפני עצמו.

ככל שנעמיק ונפעיל התבוננות נוכל לגלות לשם מה אנחנו פה.

כשהילד בוהה באוויר הזה הוא נוגע באותה שאלה על מהותו.

זה מעין רגע בו כל הרעש מסביב, הרצונות והשאיפות נעלמים.

המחשבות והרגשות שקטות, הגוף, הכול.

ובשקט הזה יש חיבור למצב רוחני גבוה יותר שבשנותינו הראשונות בחיים

אין מילים לתארו כי אין עדיין למידה על המקומות האלה.

 

בהייה היא מצב טבעי ונגיש בשביל הילד.

אין עדיין את המורכבות הקשה והמוּבְנֶת של איך הוא צריך להתנהג

ומה הוא צריך לעשות שמתווספת לעולמנו בתהליך ההתבגרות שלנו.

אז המבנה שלו פנוי להרגיש את כל העולמות אבל אין לילד

את השפה לתפוס עולמות פנימיים. רק חופש להתבונן.

​

להתבוננות יש דרגות שונות שהן תמיד אחת בתוך השנייה

כאילו מעורבבות אבל אפשר להפריד ולסדר מדרגות של התבוננות.

ככל שנעשה סדר נוכל להבהיר תחושות לעצמנו,

לבחון סיטואציות ולעשות הסקת מסקנות מהירה לגבי העתיד,

נוכל לדעת איך להניע תחושות גוף כמו כאב ובעיה כלשהי,

להסביר חוויה רגשית ומה אנחנו לומדים ממנה.

​

התבוננות עוזרת לנו להבין את עצמנו ולפעול בהתאמה ובאיזון למציאות שלנו.

כך אנחנו יכולים למנוע הצטברות מתח שיכול להביא להתקף חרדה,

התפרצות מחלות, כאבים כרוניים ופעילות חיסונית לא רצונית כמו במחלות ״אוטואימוניות״,

תחושות עוגמת נפש ונפילה לדיכאון או בעיה נפשית מורכבת.

​

למידה והתנסות בהתבוננות כדרך חיים פותח שער לעולם הקבלה.

הסימפטומים והחסימות בחיים שלנו, שהם עולם העשייה ועולם היצירה שלנו,

מקבלים בהירות ואז אנחנו מתחברים לעולם הבריאה.

בעולם הזה כדרך חיים במציאות היומיומית, נוכל להיות בוראי מציאות.

​

כדי להגיע לשם נלמד קבלה עצמית, סליחה, עשיית שלום פנימית

דרך בניית גשר למקומות שהשארנו מאחור,

לתהומות שפערנו בתוכנו ומייצרים חסימה פנימית,

שמתבטאות בתסכול ותחושת כשלון, או חוסר הגשמה עצמית בתפקוד שלנו היומיומי.

 

כשנתחבר שוב למצב של בהייה, נוכל להתקרב לתחושת הרמוניה פנימית עם עצמנו

עם מערכות היחסים שלנו בבית ובעבודה.

זהו חיבור לתחושת זרם תודעה.

 

כלי ההתבוננות ותהליך העמקה מאפשר תחושת קבלה

ומסוגלת להתמודדות בריאה ומעוררת בחיים.