הכאב שלך אומר לך משהו. הכאב שלך אמיתי. הוא מבקש הבנה
אבל מי רוצה הבנה. הרצון הוא שזה יפסיק לכאוב. נכון?
אני מבין. אבל אם זה כואב אז זה בעצם בקשה לתשומת לב.
ככה אני מבין את זה. גם אם אתקע "בטעות" עם האצבע הקטנה בשולחן שזה כאב מפתיע ונוראי,
הכי נוראי באותו הרגע.. גם אז תהיה בקשה להבנה.
אני אשאל מה יש באצבע הקטנה, מה היא מסמלת לנו מאז שהתחלנו לחקור את עצמנו ומשמעות מהותנו.
אני אוהב להתחבר לרפואה הסינית- למרידיאנים כגשר להבנה. גם לרפואה ההודית ומרכזי האנרגיה (צ'אקרות). ובמקביל מנסה להבין דרך הבנת התפקוד של האיבר מבחינה של האבולוציה. כלומר, דרך הבנת תהליך התפתחותנו, מהיכן הגענו, הגעתי למסקנה (מכל מלמדי השכלתי) שככה נבין טוב יותר את דרך התנהלותנו בחיים ואת מקור כאבנו / סבלנו.
הגוף הזה, הכואב לעיתים, לוקח אותנו כבר המון זמן בדרך ארוכה ומפותלת של צמיחה והתקדמות. אז אני חושב שכדאי שנלמד משהו מהדרך שעברנו ועודנו עוברים דרכו.
נחזור לאצבע הקטנה שכל הכאב פתאום מתרכז שם, סבל נוראי. שם מסתיים מרידיאן שלפוחית השתן לפי הרפואה הסינית. איך הם הגיעו לזה זה סיפור אחר. אבל אני סומך על ניסיון של כמה אלפי שנים בשביל ללמוד משהו.
האיבר עצמו, שלפוחית השתן, נמצא במרכז השני שזה מרכז האחראי למין ומיניות.
איך הגיעו למסקנה הזאת, אפשר לראות מה נמצא באזור הזה בגוף ולהסיק מסקנות.
אבל גם הם חקרו את זה כמה אלפי שנים.
אזור האגן גם קשור לתחושת בושה, שמסתכלים עליי, חושקים בי בלי שארצה גם
שאני צריך להגן על עצמי
שמטרידים אותי
או פרצו גבולות ולקחו בכוח,
שיש לי מה להסתיר
שאני מקנא באחרים שיש להם
שהם פתוחים יותר באזור המיני שלהם
שהיצירתיות שלהם זורמת.
מבחינה אבולוציונית, דרכי השתן הם גם דרך לסמן טריטוריה.
מה לעשות שבכדי לשרוד אנחנו צריכים מקום לישון ולדור בו, מזון ודרך להתרבות. כמו חיות.
גם אנחנו יש לנו חלק שמתנהל כמו חיה. סימון טריטוריה והגנה על זכותנו להתרבות.
פיזיולוגית, שלפוחית השתן מתמלאת מים (90% לפחות), יונים של מינרלים שהגוף לא צריך ותוצרי פירוק של חלבונים (אוריאה, קריאטינין), סופגת קצת בחזרה לדם מה שהגוף צריך רגע לפני שנפטרים מהפסולת.
כשמגיעים לסף מסוים יש עצבוב הקורא לנו לשחרר את הסוגרים ולהטיל את השתן.
נוזל השתן פעם עזר לבדוק אם הגוף בריא (גם היום) ואם הוא הכי מתאים להישרדות ורבייה (פחות מתאים היום להריח בשביל לבדוק התאמה).
עכשיו נגיד שהכאב הוא כמו ילד שמבקש תשומת לב. למה הוא מבקש אותה, הילד?
- אבל כואבת לי עכשיו האצבע למי אכפת!
כי הילד הוא רוצה משהו. מה עושים אם הוא רוצה משהו?
- כורתים את האצבע?
חחח לא, שואלים אותו מה הוא רוצה. מבקשים לתת לו תשומת לב עד שיעשה מיצוי לצורך שלו.
אז מה הילד / כאב רוצה?
בהתחלה תהיה התנגדות ורצון להמשיך לבכות כי כואב.
כי זה פשוט כל כך כואב שאין כוח לשום דבר.
- נכון, בא לי לשחוט אותך עכשיו.
יש לך כדור נגד כאבים?
אחר כך התלונה תבוא כלפי עצמנו, שאנחנו לא יכולים להבין,
שלא מגיע לנו לסבול ולא יכולה להיות סיבה לסבל הזה כי זה לא מגיע לנו. זה לא מגיע לאף אחד.
הכאב גורם לתסכול וכעס, עצב עמוק, שאף אחד לא יכול להבין אותנו ולכן אנחנו מנסה להרחיק את הכאב אבל על הדרך גם מתרחקים מכול מי שרוצה בטובתנו, כי אנחנו לא יודעים איך לגרום לעצמנו להרגיש טוב יותר וזה כאילו נכשלנו ואנחנו כועסים על עצמנו אבל בעיקר לא רוצים שאחרים יסבלו בגללנו.
אחר כך, כשאנחנו לבד עם כאבנו כבר זמן מה. אולי כבר לקחנו את התרופות שהמליצו, את הצורך להחליף את הגוף ואת האיבר שכואב לנו. כשהכול יהיה כהה כהה ולא נרצה יותר כלום.
אז הילד מתחיל לספר מה הקושי שיש לו ומה בעצם כואב לו.
עוד קצת, לא להירדם!
- כבר עבר לי הכאב. אני לא מרגיש את האצבע. יש רופא באולם?
צודק צודק. במקרה של האצבע הקטנה, הסיפור נראה מוגזם וארוך אבל התובנות מנקות ומשחררות שאתם לא תאמינו.
כי דרך הסיפור הזה נבין שיכול להיות שיש לנו קושי בזוגיות, במערכת יחסים מינית, בקנאה / אכזבה שיש לנו מול המין שבו אנו חושקים. שאולי אנחנו לא מכירים מספיק לעומק את שאיפותינו המיניות. שאנחנו מתביישים לשתף. שיש מבוכה בחדר המיטות. שלא נעים לנו להגיד מה אנחנו רוצים.
שלא נעים לנו ושאנחנו רק חושבים על ריצוי הצד השני, שיהיה לה/לו טוב.
שייגמור. שהיא תגמור.
או שאנחנו לא מכבדים את עצמנו מספיק ונוטים לבזות את גופנו ונפשנו במעשינו המיניים.
או שאנחנו מרגישים באיזה נחיתות מולו או מולה.
שבזוגיות שלנו אנחנו לא מרגישים מוערכים ותמיד תחת ביקורת שאנחנו לא בסדר.
שזה בכלל בגלל שגדלנו בבית ביקורתי או אלף ואחת סיבות אחרות אבל מי שחי איתנו עליו/עליה אנחנו מטילים את האחריות של כל הבעיות שלנו.
זה המון דברים אך לכולם נרצה לתת מקום לביטוי ושחרור
אם נסב את תשומת ליבנו לאזור הזה לפתע נזהה שגם
שריר השוק של הרגל לפעמים כואב.
הגב התחתון
האגן בכלל
כואב ומציק
גם יש לנו אי שקט כזה, כאבי ראש לפעמים.
ועוד סימפטומים שאם נחבר אותם יחד ונהיה יותר ויותר מודעים למה שהגוף מסמן לנו,
נוכל באופן מודע להקשיב למחשבותינו ולקלוט שאכן יש לנו עניינים הקשורים למין ומיניות שמלווים אותנו במהלך היום כמה וכמה פעמים ומייצרים מתחים, כלומר, כאבים במקומות מסויימים.
מתוך המודעות החדשה נבחין בתהליך של פרימת הסבך וכל הקשרים שיצרנו בתת המודע שמונעים מאיתנו לזרום בחופשיות ובאהבה בחיים. הכאבים מזכירים לנו את הסבך שמבקש תשומת לב כדי שנפרום אותו וננקה את מה שמכביד עלינו.
השיעור שאותו למדתי מד"ר נאדר בוטו בהקשר לכאב הספציפי הזה הוא שאנחנו המקור לאהבה שלנו.
שאם אנחנו לא מרגישים / לוקחים בעלות על מי שחי איתנו, אנחנו משוחררים מייצרי הקנאה / אכזבה שלנו ובכך יכולים לתת אהבה ללא תנאים ולעזור להם להגשים את עצמם, להתפתח, לעשות מה שהם שואפים לעשות.
האצבע הקטנה מצביעה על שיעור גדול..
תהיו אהבה ללא תנאים, תהיה מקור של אהבה מבלי לקחת בעלות על אף אחד.
מבלי לחכות שיאהבו אתכם בחזרה כי לתת אהבה זה בחינם,
פשוט חושבים דברים טובים על מישהו והוא מרגיש את אהבתינו
ואנחנו לא צריכים דבר בתמורה כי האהבה זורמת דרכנו אליהם
וכך אנחנו מתרגלים אהבה
והאהבה, הנתינה הזאת זורמת דרכנו וממלאת אותנו בדרך לאחרים.