על התנועה - גוף הרגליים שנושאות אותנו
הרגליים נושאות אותנו כל חיינו.
בייחוד מי שמוגבל ברגליים, זה נושא שהכי מעסיק בחיים.
הן אלה שייקחו אותנו למחוז חפצנו והן אלה שישאו אותנו ממקום שאנחנו לא רוצים להיות בו.
הרגליים כואבות כשמחשבה חולפת בראשנו, אפילו במהירות ולא הצלחנו להיעצר עליה,
ש״אני לא אעמוד בזה״, במאמץ שאנחנו עומדים בפניו. בזוגיות, בחברה, במשפחה, בעבודה, בלימודים,
בדרך שבחרנו. בהכול.
בגדול ההרגלים שלנו בחיים ניבטים אלינו ברגלינו. כשיש בעיה ברגליים זה מעיד על צורך בשינוי הרגלים. הרגלים זה האופן בו אנחנו אוכלים, מדברים, מתנהגים כלפי עצמנו וכלפי העולם.
בדרך האבחון תחילה נביט ברגליים שלנו, בתנוחה הטבעית שלנו כשאנחנו עומדים ואיך אנחנו הולכים.
אני חושב שכשאנחנו נוטים להתווכח בתוכנו על הגשמתנו האישית בהליכתנו ועמידתנו, כפות הרגליים ייטו פנימה. פונות אחת מול השנייה. לעומת נטייה להתפזר ולחפש כל פעם מקום אחר תגרום לנטייה החוצה.
אך הגוף תמיד מאזן כך שאם כפות רגלינו פנימה או החוצה, שרירי הירכיים הפנימיים או החיצוניים יחד עם שרירי הליבה באזור הבטן התחתונה יתחזקו ויתעצבו כדי לאזן אותנו.
כל דרך הליכה מלמדת אותנו על עצמנו ועל השיעור שאנחנו לומדים בדרך שאנחנו עושים בחיים האלה. אז אין צורך בתחושות אשמה או אכזבה אלא רק בטיפוח הרצון להקשיב ללב וללמוד מה הדרך המתאימה לנו ביותר בחיים ואיזה שיעורי רגש-נפש מתלווים אליה. מודעות זו תאפשר איזון פנימי.
כל סיטואציה בה אנחנו שואלים על דרכינו, אנחנו בעצם מאפשרים החלשה של הרגליים (בין השאר) במטרה למצוא איך לחזק את דרכינו בחיים.
כמו מחשבה של ״עשיתי טעות בדרך״ או מחשבה על המסלול שהיה יכול להיות לי אם לא הייתי- ״מציע לה נישואין״ או ״הולך ללמוד את התחום הזה״ או ״מתחיל את העבודה הזאת״ או ״קונה את הדירה הזאת״ או ״איך גידלתי/פינקתי יותר מדי את הילדים״ או מחשבה של ״אני לא עומד/ת בזה״ וכו׳ וכו׳- אלה מחשבות שמשפיעות בעצם על בחירה ללכת במסלול מסוים ולעמוד בקשיים והן מחלישות את כפות רגלינו וקרסולנו.
חולשה בעצם, שריר, גיד וסחוס מעידה על ירידה בהערכה העצמית שלנו ברמות שונות. כשיש לנו חוסר הערכה עצמית אנחנו במקביל מרגישים שלא תומכים בנו או מכירים ביכולתנו. זה בכל דבר מופיע. אנחנו יכולים להגיד משהו בשיחה ולהרגיש שלא מתייחסים למה שאמרנו. או שנעשה משהו בשביל מישהו ונרגיש שלא קיבלנו את התגובה שציפינו על זה.
ככל שירידת הערך ותחושת הפגיעה חזקה יותר כך החלק ברקמות הולך במעמיק - משכבת ההיפודרמיס העמוקה ביותר של העור המורכבת משכבת שומן ורקמה עוטפת שרירים, אל רקמות חיבור סחוס וגידים ואז השרירים ומערכת לימפה ואז מפרקים ועצמות.
התמיכה הראשונה והבסיסית ביותר היא האמונה שלנו בעצמנו. שאנחנו בדרך, לא משנה הקשיים. שאנחנו צעד צעד מתקדמים, לא משנה הזמן שזה לוקח או כמה זמן אמרו לנו שזה ייקח. האמונה הזו היא ששומרת על שלמות עצמותנו ולכן כשאנחנו נוטים לקנא אנחנו פוגעים בדחיסות העצם שלנו וזה יכול להביא לאוסטיאופורוזיס, כאבי גב שמוקרן מחולשה בחוליות ושברים קלים או נטייה לשברים. בעצם עוצמת הקנאה היא זו שאוכלת אותנו מבפנים החוצה. מצד שני כשאנחנו סובלים מהופעת בלוטות שומניות זה מעיד על הצורך שלנו בהגנה על הערך העצמי שלנו מהיחס של הסביבה שלנו.
כשיש נקע:
בקרסול הפנימי לרוב זה יושב על חולשה של חומר. נקע זה יותר נדיר וקשור מרידיאן כליות. קשור להאשמה עצמית על כך שאנחנו לא מרוויחים מספיק במה שאנחנו מתפרנסים ועוסקים בו.
בקרסול החיצוני לרוב זה עקב דריכה לא נכונה או לא טבעית על משטח ההליכה. יושב לרוב על צורך בתיקון ההרגל הטבעי בו אנחנו מתקדמים.
הנקע מכריח אותנו לנוח וגורם לנו לחשוב על שיפור וקיום טבע שני טוב יותר בהרגל ההתקדמות שלנו בחיים. חשוב לקרר את האזור עם קומפרסים קרים, להרים את הרגל בישיבה/שכיבה מעל גובה הלב ולנוח במשך יומיים.
בחלק האחורי של כף הרגל:
יש את גיד אכילס (דלקת) והעקב (דורבן) שקשורים למרידיאן שלפוחית השתן שקשורה באופן אבולוציוני לסימון טריטוריאלי, הגדרת גבולות, מין ורבייה.
שלפוחית השתן תפקידה לפנות רעלים שהכליות סיננו מהדם. זהו שריר חלק ברובו ומיוחד שעוזר לשמור על נקיון גופנו. חולשה מעידה על חוסר נקיון פנימי בנושאי מין ותשוקה וצורך בהסתרה ושליטה.
כשיש לנו חולשה נפשית כזו הולך ומצטבר מתח לגבי המיניות שלנו, יש לנו נטייה לקנא לבני זוג שלנו, לבגוד, לעשות מין ללא חשק, לפחד לסמן גבולות בזוגיות. הביטוי היצרי והיצירתי שלנו נפגע.
העקב שלנו והדורבן מעידים על משברי מין ומיניות אך או (גם) על חוסר התקדמות בדרך שלנו או תחושה שבן/בת זוגנו מעכבים אותנו.
בעיה של החזר ורידי, בצקות, צלוליט קשורות גם להערכה עצמית וגם ליכולת שלנו להרים את עצמנו מבלי לפחד לעשות שינויים. קשורים לתפקוד מערכת הלימפה והטחול שלנו.
לרוב יושב על חוויה של אירוע צפוי שלא הגבנו לו בזמן או פחדנו להגיב או נקלענו למחשבות שליליות והאשמה עצמית לגביו וכך בעצם החלשנו ההערכה והביטחון שלנו לגבי תגובתנו להפתעות במציאות.
ברכיים בחלק של קבלה וקיבה
